 |
המסע שלי בעולם הריקוד....
השבוע בטור שלנו, העוסק בעולם הריקוד נצא למסע בין שלל סגנונות הריקוד, נמנה את הקשרים בניהם, ואת הדומה והשונה בחומר התנועתי של כל סגנון. איני מתיימרת לסקור את כל הסגנונות הריקוד בטור קצר זה, אך בהחלט אשתף אתכם באלה אשר הספקתי לטעום מהם במהלך שנות הריקוד שלי
את המסע שלנו נתחיל בבלט הקלאסי. הבלט הקלאסי מהווה בסיס למגוון סוגי ריקוד. טכניקת הבלט כוללת מגוון של תרגילים ואלמנטים תנועתיים, המתרגלים יציבה נכונה ופיתוח השרירים. לימוד טכניקת הבלט מקנה משמעת חזקה, יכולת הקשבה, ופיתוח זיכרון הרקדן. זהו סוג המחול הנקי ביותר שיש – אי אפשר לחרוג ממסגרתו המקובעת. התנועות צריכות להתבצע בדיוק מוחלט, וללא פגמים, או כמו שהמורה שלי נהג לומר – "ללא זנבות ומניירות". אין פה מקום לאלתור.
כעבור מספר שנים התפתח סטייל חדש של בלט – "הבלט הניאו קלאסי", אותו יצר הכיאוגרף הידוע ג'ורג' בלנשין. בלנשין יצר בלט מרענן וחופשי, תוך כדי הישענות על הבלט הקלאסי המוכתב. הוא פרץ הרבה מחסומים שהיו בטכניקת הקלאסי, ונתן הרבה יותר חופש תנועתי. סגנון זה פתח את הדלת לבלט המודרני.
הטכניקה של הבלט המודרני שבראשה עומד סגנון "הגרהם" הוא בלט המכיל בתוכו שפה שלמה של תנועות מוכתבות גם כן. את הסגנון הנחילה הרקדנית והכוריאוגרפית מרתה גרהם. גרהם גידלה דור שלם של רקדי מודרני יוצאי דופן. הבולטים בניהם היו אלווין איילי,מארס קניגהם,חוזה לימון ועוד.
מהרצון העז לפרוץ את המסגרת המקובעת של טכניקת הבלט המודרני, נוצר המחול המודרני, לא בלט, אלא מחול עדכני, עכשווי. סגנון זה לא התחיל בתור יצירת מופת של כוריאוגרף אחד. המחול המודרני נוצר מהרבה סגנונות שונים, של הכוריאוגרפים צעירים מלהקות שונות . כיום המחול המודרני זוכה להצלחה גדולה מאוד בארצנו. יש לנו את מיטב להקות המודרני אשר נחלו הצלחה בארץ ובעולם כולו. בניהן נמנות בת שבע, ענבל פינטו, הלהקה הקיבוצית, להקתו של עידו תדמור ועוד.
מכאן נעבור לסגנון הצעיר ביותר, ואם אפשר להוסיף דעה אישית גם המגניב ביותר – הג'אז. הג'אז התפתח בארה"ב, אך שורשיו עוד נטועים בריקודים האפריקאים האתניים. הסגנון מתאפיין בתנועות חדות ונמוכות, בהתאם להרגשת הכבידה הטבעית. קיים שימוש רב בהפרדות "ברייקים", כלומר עבודה על כל חלק בנפרד - ראש, כתפיים, צלעות, אגן וברכיים. אי אפשר להגדיר את סגנון הג'אז כמתבסס על חומר תנועתי מוכתב, אלא הוא מכיל קשת רחבה של סגנונות שכולם תחת אותו שם משפחה (ג'אז מודרני, ג'אז לירי, ג'אז תיאטרלי (מחזות זמר), אפרו ג'אז, ועוד.
בין כל סגנונות הג'אז הללו, ישנו סוג אחד של ריקוד שהוא שונה וברור. יש לו שפה משלו, טכניקה משלו, סגנון ואמירה ברורה - זהו ריקוד ההיפ הופ המגיע מהרחוב. ריקוד זה התפתח בעקבות צרכים ואמירות שונות לגמרי, שם עצמו על המפה, וחייב את הממסד להכיר בו כסגנון ייחודי ומוערך. הריקוד משלב שלל אלמנטים ותנועות בסיסיות כגון ברייקים, ו"גלים", אך הדגש העיקרי בריקוד זה הוא על אומנות האלתור ועל פיתוח סגנון אישי (פריסטייל) .
בזמן שאתם קוראים טור זה, הולכים ומתהווים סגנונות ריקוד נוספים שרק מחפשים במה והזדמנות לצאת לאור.
בטור הבא נעשה לכם הכרות עם עולם ההיפ-הופ וסיפור ההצלחה המסחרר שלו... איך הפכו מייסדיו מחברי כנופיות - לאנשי העסקים מן המצליחים ביותר בעולם .